אין שום הבדל בסוף יישן הוא
(מתוך "שיר ערש" מאת נתן אלתרמן)
את הדברים הבאים אני מתיישב לכתוב בלב כבד. אנחנו חיים בתקופה בה ההקשבה ויכולת ההבנה שלנו את זולתנו כמעט ונכחדו. אני נוכח בזה הן במפגשים הבין אישיים שלי אך ביתר שאת כשאני לוקח חלק במפגשים מרובי משתתפים. על אחת כמה וכמה המציאות העגומה הזו ניבטת אלי מכל עמוד בעיתון ומכל קיר בפייסבוק. כיוון שכך אני מאד חושש שעל אף שאזהר ואדייק לא אובן כהלכה. לכן אם תבחרו להמשיך לקרוא, עשו איתי ואתכם חסד – פתחו את הלב הטוב שלכם, מצאו את המקום בתוככם שיש בו אהבה לפחות עבור הקרובים אליכם ונסו לקרוא את הדברים הבאים מן המקום הזה.
אנחנו כולנו עתידים למות. בין אם נרצה ובין אם לאו. נמות מזיקנה, ממחלה או אולי מפגיעה גופנית קשה. מותנו יהיה אצילי או נלעג – כך או כך נמות. כשם שבאנו ערומים וחסרי כל לאויר העולם כך במותנו לא נוכל לקחת איתנו דבר.
השאלה הגדולה של החיים האלה היא מה אנחנו עושים איתם? איך אנחנו לא מבזבזים את הזמן היקר שיש לנו?
כדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכים לגלות מה חשוב.
כדי לגלות מה חשוב אנחנו צריכים לנסות ולהבין איך העולם עובד.
רובנו חושבים שאנו יודעים איך העולם עובד. "העולם" הזה, שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים, הוא לא העולם. הוא רק האופן בו אנחנו תופסים אין-ספור אינטראקציות בין אין-ספור גורמים – וכיון שיכולתנו מוגבלת (שהרי אין ביכולתנו באמת לקלוט ולנתח אין-ספור גורמים ואינטראקציות) הרי "שההבנה" הזו שלנו היא לא יותר מסיפור. אם זהו סיפור מוצלח הרי שהוא משרת אותנו היטב לשם השגת מטרותינו. אם הסיפור פחות מוצלח אז אנחנו מתקשים יותר לתמרן את "העולם" לתועלתנו. אבל הסיפור הזה הוא לא העולם.
כדי להצליח להבין את העולם אנחנו צריכים בראש ובראשונה להכיר בכך שתפיסת המציאות שלנו היא כנראה מוטעית או לכל הפחות לא שלמה. אחת מהדרכים להתחיל ולהפנים את האמת הפשוטה הזו היא לחשוב על ויכוח שהיה לנו עם מישהו. אנחנו מצד אחד האמנו בלב שלם בדבר אחד וחברנו איתו התווכחנו האמין בלב שלם בדבר אחר. לא ייתכן ששנינו צדקנו ולא סביר שאחד מאיתנו צדק בהכרח יותר מהאחר. האמת היא ששנינו טעינו.
והנה תרגיל מסובך וקשה יותר: חשבו על טענה שאתם חושבים שהיא נכונה. ואז שאלו את עצמכם למה זה כך? ועל כל תשובה שאלו את עצמכם שוב – למה זה כך? אם תעשו זאת בכנות מובטח לכם שתגיעו לנקודה בה הלמה ייענה בככה – כך אני מאמין. ביסוד כל מחשבה שיש לנו אודות המציאות יש קפיצה של אמונה. ואם תהיו כנים עם עצמכם אזי תגיעו למסקנה המתבקשת שלא ייתכן שהאמונה שלכם טובה או נכונה יותר מן האמונה של מישהו אחר.
האם זה אומר שאין בסיס לשיחה ותקשורת בינינו? האם זה אומר שלא ניתן לנו למצוא משמעות בחיינו שכן אין שום אמת? התשובה לשתי השאלות האלה היא לא!
המוכנות להכיר במגבלות תפיסת העולם שלי מאפשרת לי לפגוש את הזולת ואת הצרכים שלו בלי שיפוט ובלי דעות קדומות. אני יכול לפגוש את הזולת ולהיות קשוב לצרכיו ובו בזמן להיות קשוב גם לצרכיי מתוך ההבנה העמוקה שאני לא חשוב ממנו אבל שהוא גם לא חשוב ממני.
כאשר אנחנו מתפשטים מן האמונות והדעות הקדומות שלנו אנחנו פוגשים את העולם כפי שהוא – ללא הסיפורים שלנו אודותיו. מתוך המפגש הזה נולדת שותפות גורל עם כל הברואים שחולקים איתנו את המציאות הזו, ומתוך שותפות הגורל נולדת אחריות כלפי כל יצור חי ונולד מניע לפעולה שהוא מטבעו לא אגואיסטי.
כל השנאה,הפחד והתשוקה שמניעים את פעולותינו בדרך כלל נובעים מכך שאנחנו מאמינים לסיפורים שלנו על העולם.
אם נבחן את הפעולות שלנו בכנות נגלה שרוב הזמן אנחנו מתייחסים אל העולם ובפרט אל האנשים שאנחנו פוגשים במקרה הטוב כמשאבים שנועדו לעזור לנו להשיג את המטרות שלנו. ובמקרה הרע כמכשולים שיש להסיר מדרכנו. מהן המטרות שלנו?
1. להשיג את אותם דברים שאנחנו מספרים לעצמנו שיעניקו לנו אושר, שמחה ורווחה.
2. להמנע מן הדברים שאנחנו מספרים לעצמנו שגורמים לנו כאב, סבל ופחד.
אבל אם נבחן את הפעולות שלנו ואת תוצאותיהן בכנות אנחנו נגלה שכל שמחה שהשגנו בדרך הזו היא קצרת מועד, שכל תשוקה שמימשנו מוחלפת בתשוקה אחרת ושכל מכאוב וסבל שברחנו מהם מוצאים דרך לחזור ולהתגנב אל חיינו. זו התוצאה של האמונה שלנו בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
וכמו שהדברים האלו נכונים לנו באופן אישי, כך הם נכונים גם עבור התודעה הקולקטיבית שלנו. הם נכונים גם עבור התודעה הקולקטיבית של אלו שאנחנו מכנים אויבים. אנחנו כולנו טועים. כמה זמן נבזבז את חיינו לריק, לפני שנבין שבין אם נלחם אלו באלו ובין אם לאו, כולנו נמות בסוף?
אל הקבר לא נוכל לקחת אידיאולוגיות, שטחי אדמה, פחדים, תקוות, תשוקות אהבות או שנאות. המוות ינקה אותנו מכל אלו ויהפוך את מרוץ העכברים חסר התוחלת שלנו לפתטי.
והנה התכנסנו כולנו מי מבחירה ומי מכוח הההתמדה אל המדינה הזו. וכאזרחים במדינה אנחנו מצפים לחיות כאן בשלווה ושהיא תדאג לשלומנו. אבל לסיפורים שמכתיבים בסופו של דבר את האופן בו המדינה פועלת להשגת שלום תושביה יש משמעות.
אולי כאידאל אנחנו יכולים לחלום על כך שהתודעה הקולקטיבית שלנו תצליח לוותר על כל הסיפורים והדעות הקדומות שלה אבל עד שזה יקרה, אם ברצוננו באמת לחיות כאן בשלווה ובנחת, מוטב לנו שנבחר בסיפורים שקרובים עד כמה שניתן למציאות. קרי נטולי דעות קדומות, נטולי פחדים ותפיסות קורבניות או מקרבנות.
לצערי אני בטוח שהסיפורים של התודעה הקולקטיבית שלנו אינם מאפשרים לנו לראות את האחר. ואפילו את עצמנו אנחנו לא באמת רואים – שהרי לא ניתן לומר שכשאנחנו לא במצב לחימה ממשי כמו היום אנחנו ממש מסוגלים לסולידריות, הקשבה או אהבה יתרה בינינו לבין עצמנו – על אחת כמה וכמה כלפי זולת רחוק יותר. כפי שכתבתי בהתחלה, התפיסות המעוותות של המציאות משליכות על היחסים הבין אישיים שלנו.
הדרך היחידה שבה נצליח לחיות לאורך זמן בפיסת הארץ הזו היא אם נהיה מוכנים לפגוש את האחר ואת עצמנו. גם כאינדיבידואלים וגם כקולקטיב. כדי שנוכל לעשות זאת יחד כל אחד ואחד מאיתנו צריך להתחיל ולעשות זאת לבד. לעשות זאת מבלי לחכות לאיש. לעשות זאת עכשיו.
מי שרוצה להכיר את העולם שיצא אליו ויפגוש בו כפי שהוא.
אני מקווה שהדברים האלה יועילו למישהו. אם אדם אחד בלבד ימצא בהם תועלת דייני. ואני נושא תפילה שהאלימות חסרת המשמעות בה אנחנו שרויים תבוא לידי סיום במהרה.
סבסטיאן, חזק ואמץ על דבריך אלה!
למרות, שמי ש"עושה זאת מבלי לחכות לאיש. עושה זאת עכשיו." הוא בדרך כלל מי שאינו רוצה דבר. אפילו לא להצליח לחיות לאורך זמן בפיסת ארץ זו או אחרת. אלה שרוצים דברים עוד מחופרים היטב בעמדותיהם, הם יודעים בדיוק מה צריך לעשות ואיך.
עיניים להם ולא יראו.
סבסטיאן ידידי שלום רב . אכן אנחנו מביטים בעולם דרך הסיפורים שלנו , אותם סיפורים הם תוצר של שנים של זכרונות, חוויות , רצונות ,שאיפות, דמיונות ובקיצור מבנה פיזי – מנטלי -רגשי אשר התגבש לכדי אישיות , המבט הזה מעוות את המציאות דבר אשר גורם לתגובות רגשיות וכן הלאה עד אין סוף. מי אנחנו בלי הסיפורים של עצמנו ? אם כל אחד היה שואל את האלה הזאת את עצמו אז… אך המציאות היא אחרת , יש בה אלימות וכאוס והרמוניה וכהנה וכהנה . מבחינתי יש רק את מה שיש כל השאר הוא סיפור שאני מספר לעצמי . תקווה לעולם טוב יותר היא אשליה ותו לא , הרצון שהעולם ינהג אחרת ממנהגו העכשווי הוא אשלייתי, עוד סיפור שאני מספר לעצמי. אך ידידי היקר הייתי רוצה לשאול אותך שאלה : איך לנהוג בברנשים כמו דאע״ש או בחמס ? אין ספק שהם מאמינים מאד לעומק בסיפורים שלהם ולכן הם נוהגים כפי שהם נוהגים אך איך להתייחס כאשר מגיע אדם ומבקש ליטול את חייך וחיי הסובבים אותך מפני שהאמונה שלך שונה משלהם ? אך מתמודדים עם מצב כזה באופן מעשי ?
בתודה מראש .
גידי.
שלום גידי
תודה על תגובתך.
לא זכיתי לפגוש אותך – איך אענה על השאלות שלך? איך אדע איזה סיפור מוביל אותך לשאול את שאלותיך?
אומר כך:
אם אתה מרגיש שאתה חייב להילחם אז הילחם – ללא שנאה ולא מתוך פחד. הבן את סיבותיך היטב ואל לך ללכת שולל אחרי סיפורים של אחרים.
סבסטיאן שלום רב . תודה רבה מקרב לב על תשובתך , אכן לא יצא לנו להכיר ואשמח להכיר אותך ולשוחח עמך. לגבי תגובתך , הסיפור שהוביל אותי לשאול את השאלות הוא לא רלוונטי. אני לא עוסק בסיפורים , רציתי לשמוע את דעתך על הסיטואציה בעיקר מפני שאצה מתרגל מדיטציה שנים רבות ועוסק הזן שנים רבות. מהמעט שאני יודע על הבודהיזם שהעיקרון המוביל בה הוא חמלה ואי אלימות כלפי כל היצורים. כך מהחוויה שלי ,מהנסיון שלי במציאות פעולה היא פעולה בלבד את המשמעות לפעןלה האדם נותן והיא קיימת רק בראשו. וכך ההיצמדות לצד מסוים היא גם סיפור על פיו אתה חי . הכל משתנה בכל רגע ורגע , הכל תהליך ארוך ולכן הצמדות לאמונה מסוימת היא לא רלוונטית . לכן רציתי לשמוע את דעתך על כך .
ברכות ויום מקסים
גידי
שלום גידי
ככלל מה שאתה כותב על בודהיזם הוא נכון. אבל הבודהיזם הוא לא דבר מונוליטי. כאשר אנחנו מתרגלים לעומק אנחנו מבינים שאי אפשר לתת למישהו תשובה. עליו למצוא את התשובה בעצמו. הבנה נכונה של חוק הקרמה היא הכרחית כדי לפעול נכון בעולם. במציאות לכל פעולה יש השלכות. אפילו בודהה לא יכול להתחמק מההשלכות של המעשים שלו. כלשון הפתגם – הזורע רוח יקצור סופה וגם אכן כן אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהנה – הפעולות שלנו מהדהדות אחורה וקדימה בזמן ובהחלט יש להן משמעות הרבה מעבר למשמעות שאנו מקנים להן – כל מי שאומר אחרת אינו מבין את העולם וודאי שאינו מבין את תורת הבודהה. לכן על אף שאני לא יכול להשיב לשאלה המקורית ששאלת בשום אופן אחר מזה שהשבתי – אוסיף ואומר שעל כל אחד מאיתנו לנסות ולהבין היטב היטב את המשמעות של העיקר, "לא ליטול חיים".
אני מקווה שלא הוספתי חטא על פשע בתשובה הארוכה הזו.
סבסטיאן ידידי , אכן תשובה הגונה ולעניין . תודה רבה על תשובתך .